מאמר בנושא חובת הנמקת פסק בורר

מאת עו"ד חנה אטינגר

ספטמבר 2010

• הקדמה

ההנמקה "תכליתה הבטחת מנגנון בקרה עצמית, עקביות, אחידות וסילוק חשד לשרירות ולמשוא פנים"[1].

"לא פעם נפסק כי ההנמקה היא חלק בלתי נפרד מכל פס"ד. חשיבותה אינה מתמצית בהיותה המפתח להבנת ההחלטה השיפוטית וגיבושה לשם העברתה תחת שבט הביקורת השיפוטית, אלא נודעת לחובה זו חשיבות גם בעבור הצדדים המבקשים לדעת כי טיעוניהם אכן נשקלו, ולהבין מהם טעמי ההחלטה בעניינם."[2]

במהלך חיי היום-יום אנו מוצאים את עצמנו לא אחת במצבים מסוימים, שאנו רוצים לגביהם הסבר- נימוק, מדוע הם כך. אם זה במסגרת עבודה, לימודים וגם במסגרת משפחתית. ההנמקה חשובה לנו לצורך הבנת המקרה וסיבותיו לעומק, וכך גם להפנמה של המקרה. וודאי וודאי שנרצה הנמקה כאשר נבוא להתדיין, שאז למקרה ולתוצאותיו יהיו השלכות כבדות משקל ומשמעותיות לגבינו. נרצה הנמקה כדי לבחון שאכן התייחס הבורר לכל ראיותינו, ושקל אותם כראוי, ובאם נרצה לערער על הפסק יהיה לנו צורך בהנמקה.

בבואי לכתוב מאמר זה, הצורך בהנמקת פסק הבורר נראה לי על פניו, ברור וחשוב, אך מנגד עומדים שיקולים נוספים כפי שאסקור בהמשך ושלפיהם יש לראות כיתרון פסק בורר לא מנומק.

תקוותי, כי בסופו של מאמרי זה ישוכנע הקורא בצורך החשוב שיש להנמקת פסק הבוררות.

• פסק הבוררות

1. מבנה הפסק ושאלת ההנמקה

מבנה הפסק שונה מבורר לבורר ומורכב באופן כללי מגוף הפסק ומהכרעה. חוק הבוררות והתוספת לחוק אינם מחייבים את הבורר בהנמקה. הוא איננו חייב בהנמקה אפילו כאשר הסכם הבוררות מחייב את הבורר לפסוק לפי הדין המהותי. בעלי דין המעוניינים בהנמקת הפסק ע"י הבורר חייבים לכפות זאת עליו בהסכם הבוררות.  לכן ישנם כאלה שישמחו על הפטור מעול ויתנו את פסקם כשהוא אינו מנומק כלל. ידועים מקרים בהם אנשים מתנים את נכונותם לכהן כבוררים בכך שיופטרו מחובת הנמקה. פעמים והצדדים פוטרים במפורש את את הבורר מחובת הנמקה[3]. הבוררים רואים באי חיובם בהנמקה, יתרון לבוררות. בעניין זה, דברי השופט ח' שפירא באחד מפסקיו כבורר[4] ששקל האם "אין זה ראוי לנמק את פסיקתי מתוך כבוד לטרחתם של עוה"ד המלומדים, שלא השאירו אבן שלא הפכוה" אולם החליט בסופו של דבר שלא לנמק, שכן "יתרונה של אי הנמקה הוא בכך, שסיום המחלוקת הוא ודאי יותר". השופטת צור דחתה בקשה לבטל את פסקו: "מדובר בבורר אובייקטיבי שהצדדים בחרו להעניק לו סמכויות רחבות לפסוק ביניהם, ללא נימוקים. בכך לקחו הצדדים על עצמם סיכון מודע לכבול עצמם בהסדר שהסכימו לו מראש"[5].[6]

2. הנמקה עבר והווה

במרוצת השנים נושא ההנמקה עבר תהפוכות. בעבר, כאשר "טעות על פני הפסק" הייתה אחת מהעילות לביטול פסק בורר, נהגו בתי המשפט להמליץ לבוררים לבל ינמקו את פסקם ולבל ירבו בו בדברים:

• השופט זוסמן בפסיקתו בבימ"ש העליון, שיבח את הבורר ואת "הפסק האילם", כתיאורו את הפסק הבלתי מנומק[7]:

"בורר נהנה מזכות גדולה אשר לא ניתנה לשופט. החוק פטר אותו מליתן נימוקים להחלטתו ואם הוציא הבורר פסק "אילם", אשר אינו מגלה אלא את התוצאה של שיקוליו, הרי הוא משובח.. בורר שהוציא פסק מנומק, כאילו היה שופט ולא בורר, נטל במו ידיו מן בעלי הדין הרבה מיתרונות הבוררות, שאם טעה- מתגלית טעותו על פני הדברים- והרי זו עילה לביטול פסקו".

• "שיקולי הבורר- מקום שלא נתחייב בהנמקת הפסק לפי תנאי מפורש בהסכם הבוררות- עדיף כי יהיו כספר החתום בפני בעלי הדין, ואין הבורר עשוי להידרש לגלותם לא בעדות בבית המשפט ואף לא בהחלטה של הבהרה"[8].
• "לדידי אך רצוי הוא, שמקום שלא הוטלה על בורר חובת הנמקה, יינתן על ידיו פסק דין 'אילם' והוא- על מנת להביא לסיומם המהיר והיעיל של הליכי הבוררות"[9].

כיום, "טעות על פני הפסק" אינה אחת מעילות הביטול לפי חוק הבוררות, ועילות הביטול מוגדרות ומנוסחות על דרך הצמצום. אם כן, ממה נובע העידוד אשר נותנים בתי המשפט לבוררים לבל ינמקו את פסקם, שכן לפי פסיקת בית המשפט העליון ובעידודו בורר הפטור ממתן פסק מנומק יכול להסתפק בפסיקתו ברישום התוצאה בלבד. האם זה נעשה רק מתוך רצון למנוע פניות יתרות לבתי המשפט? בכך שבורר המפרט בפסקו את נימוקיו פותח פתח למערער לבוא לבית המשפט ולהאריך את הדיונים.

מנגד, עומדים שיקולים כבדי משקל ושלפיהם ראוי לבורר לנמק את פסקו, זאת משום שהעדר הנמקה עלול לגרום לרשלנות של הבוררים בכתיבת פסקם, מתוך ידיעה שאין אפשרות לבדוק אותם, ובאין נימוק אין לדעת את שיקוליהם בקביעת הפסק[10]. בנוסף, אם בית המשפט צריך לנמק את פסקו, על אחת כמה וכמה הבורר. מה עוד שבנימוק ייווכחו הצדדים כיצד הגיע הבורר לתוצאתו, שאכן,  בדק את כל הראיות שהובאו בפניו, והתייחס לכל הטיעונים.   

• היקף ההנמקה וטעמה

1. טעם ההנמקה

בכתיבה הספרותית נמצאו שלושה נימוקים עיקריים לכתיבת פסק בורר מנומק:

א. מבחן עצמי לבורר.

כאשר בורר מתרשם באופן כללי מהסכסוך, הוא עלול להטות את החלטתו לטובת צד אחד. התרשמות כללית כזו היא מסוכנת ועלולה להוביל להחלטות שרירותיות. לכן על הבורר לכתוב את הכרעתו בהסתמך על ניתוח אנליטי ומסודר של החומר שלפניו. כך יורד הבורר לעומק הנימוקים ובודק אם הם עומדים במבחן הביקורת. בעניין זה, פרשת הדרן שם הבורר לא נימק את פסקו ובבקשה שנדונה, בימ"ש המחוזי, החזיר את הפסק לבורר על מנת שינמקו. לאחר שהבורר כתב את נימוקיו, הגיע לתוצאה שונה מהכרעתו הראשונה שהייתה ללא נימוק. מפרשה זו ניתן ללמוד אודות חשיבותו של נימוק הפסק- בורר שהתגייס לכתוב פסק מנומק, מפחית את הסיכוי שיטעה ומגביר את הסיכוי להגיע לתוצאה ראויה בפתרון הסכסוך.[11] יפים לעניין זה דבריו של השופט ברק[12]: "חובת ההנמקה חשובה במיוחד. כל מי שהתנסה בכתיבה יודע זאת. דבר אחד הוא רעיון המשתלט על המחשבה, דבר אחר הוא העברתו של הרעיון בכור ההיתוך של ההתמודדות האינטלקטואלית המבקשת לתמוך בו מתוך מודעות לתוצאותיו. רבים הם הרעיונות אשר הצורך לנמקם הביא לחדלונם שכן היה בהם אך הדר חיצוני שלא ניתן היה לבססו. חובת ההנמקה היא מהחשובים שבאתגרים בפניהם חייב שופט המפעיל שיקול דעת לעמוד". לדעת שטרוזמן, אם כך בשופט, קל וחומר בבורר, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בבורר שאין עיסוקו דרך קבע בבוררויות והוא חסר מיומנות בהערכת עדויות ובניתוח עובדות. לדעתו, ההנמקה חיונית גם כדי להבטיח את שינון הראיות ע"י הבורר לפני הסקת המסקנות ופסיקת הדין. כתיבת הנימוקים מחייבת עיון חוזר ונשנה במסמכים, שהוצגו כראיות, ברישומי העדויות ובסיכומיהם של בעלי הדין. ההנמקה תסיר חשש מליבו של בעל הדין שמא הבורר פסק את פסקו ללא לימוד חוזר של כל הראיות והטענות. ההנמקה גם תאפשר לבעלי הדין שחייבו את הבורר בכפיפות לדין המהותי להיווכח אם אמנם פסק הבורר כמצווה או לאו. שופטים ובוררים הינם בני אדם ובגלל היותם כאלה קורה שהם טועים בפיסקיהם. נוסף על זה טעויות שקורות בתהליך הרישום של הפסק, טעות כזאת הייתה ניתנת לתיקון אם היא הייתה לביקורת של בעלי הדין לנימוק.

 ב. תחושת הצדק.

בעניין סריגי ציביאק[13] נאמר כי: "זכותו של המתדיין, בייחוד של זה שהפסיד בדין, לשאול את הפוסק בריבו מאיזה טעם דנת אותי לחובה, ועל הפוסק להסביר זאת היטב בפסקו, בין אם זה פסק דין של בית משפט ובין אם זה פסק הבורר, כדי שיידע המפסיד כי בדין הפסיד". עם כניסת התיקון לחוק, חובה על כל בורר לנמק את פסק הבוררות. השופט א. שטרוזמן, בספרו[14] כותב כי: "בעל דין המסכים להתדיין בבוררות מופתע, אם לא נדהם, בסופה לקבל את פסק הבורר הדוחה את תביעתו, מחייבו בתשלום נכבד לתובע או פוגע בזכויותיו על נכס מסוים, בקצירת האומר, ללא הנמקה. איש לא הכינו לכך מראש. לכן מוצע לתקן את התוספת לחוק הבוררות כך שכל בורר יחויב בהנמקה למעט אם בעלי הדין פטרו אותו מכך בהסכם הבוררות או במהלך הבוררות. עד אז מוצע לבעלי הדין לכלול בהסכם הבוררות הוראה המחייבת את הבורר בהנמקת הפסק, למרות ההוצאות העלולות להיגרם כתוצאה מהשקעת זמנו של הבורר בכתיבת הנימוקים." בלי נימוק אין אפשרות לדעת מדוע חייב בורר את מי שחייב וכיצד הגיע לסכום שקבע וכו'. נימוקי הבורר נשארים כמוסים בליבו ואין הוא אמור לגלותם לאיש, ואיש איננו יכול, אף לא בית משפט, לכפות עליו את גילויים.

ג. השמירה על אפשרות טעם הערעור.

השופט רובינשטיין מביע את החשש "שבוררות שאין עמה הנמקת פסק, ושאין אחריה כמעט ולא כלום בגדרי ערעור, עלולה להרתיע בעלי דין מחשש פן תינעל הדלת שלא כראוי בפני השגה מוצדקת.."[15]

עד לתיקון החדש[16] בחוק הבוררות, צדדים שהיו מעוניינים כי פסק הבוררות ינומק, היו צריכים להתנות[17] על כך מפורשות בהסכם הבוררות, מאחר ולא הייתה חובת הנמקה לפי חוק. (ואם התנו על כך והבורר לא נימק את פסקו, הדבר מהווה אחת מעילות ביטול הפסק ובית-המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין, לבטל פסק-בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר עקב כך).

השופט שטרוזמן ציין כי[18]: "הטעם הנוסף להנמקה הנדרשת מהבורר ע"י בעלי הדין הוא הרצון למנוע מהבורר פסיקה בשרירות לב תוך זלזול בטיעוניהם וללא התייחסות לראיותיהם. ההנמקה מחייבת את הבורר להסביר את מסקנותיו, כשהן מושתתות על העובדות שהובאו לפניו ועל שיקול דעתו. בורר המכבד את עצמו ותפקידיו יביע דעתו בפסק דין מנומק כך שיהיה בו לשכנע לא רק את בעלי הדין, אלא גם את ערכאות השיפוט, שיעיינו בו, ואת עמיתיו למקצוע, שיתבקשו ע"י מי מבעלי הדין לחוות דעתם על הפסק. זו הסיבה לדרישת בעלי הדין לנמק את פסיקתו. בעלי דין המפקידים את גורל עניינם בידי בורר, שאין ערעור על פסקתו, ודורשים ממנו הנמקה, מעוניינים לדעת שאין הוא עושה את מלאכתו בקלות דעת. הם רוצים להיות משוכנעים שהבורר בו נתנו את אמונם אמנם זכאי לכך. אין לבעלי הדין דרך אחרת לכפות על הבורר התייחסות רצינית לתפקידו, אלא ע"י חיובו בהנמקה".[19]  הוספת ס' טו' 1 לתוספת בדבר חובתו של הבורר לנמק את פסקו (אדון על כך בהמשך), עשויה לגרום למצב שבו אם החלטה שהבורר נתן היא נעדרת הנמקה, בית המשפט לא ידרוש מהבורר לנמק את החלטתו, אלא יבטל את פסק הבוררות. לגישתו של ד"ר שמעוני, תכלית תיקון החוק וכוונת המחוקק לייעל את הליך הבוררות ולמנוע את העומס המוטל על בית המשפט, מחייבות שחובת ההנמקה תהיה מהותית. ראוי כי הנמקה תהיה מבוססת לא רק על בקיאות משפטית כי אם גם על חשיבה עסקית והסכמית. חשוב כי הנימוק יהא ברור ויפרוש לפני הצדדים את קווי חשיבתו של הבורר: החל מהגשת כתב התביעה, דרך מסמכים ועדים ועד הסיכומים. באופן זה פסק הבוררות יעמוד איתן ויהא נכון ומהיר יותר לביצוע. פסק בוררות שאינו ראוי הוא פגום, שכן במבחן המציאות- ובוודאי כאשר מדובר בעניינים כבדי משקל- אין הוא מספק את אחד האינטרסים החשובים של הצדדים: ודאות באשר להכרעה ולא רק כלפי תוצאותיה.

2. היקף ההנמקה

האם צריך הנמקה מתומצתת או מפורטת? לשאלת היקף ההנמקה נמצאו כמה התייחסויות הן מפי שופטים והן מפי מלומדי משפט:

הנשיא א' וינוגרד: "אני הייתי מעדיף שכל פסק בוררות יהיה מנומק, אך אם כבר סוכם שהפסק יהיה בלתי- מנומק, וזו הייתה המגמה של הבורר, לא רצוי היה לעשות חצי מלאכה."[20] במקרה אחד בו הבורר לא התייחס בפסקו לתביעות ספציפיות, ולכן לא ניתן היה לדעת אם נתן דעתו עליהן, הוחזר הפסק (מביהמ"ש) לבורר להתייחסות מפורטת יותר. הבורר נתן פסק מתוקן, בו ציין כי בפסקו הראשון הביא בחשבון את כל המחלוקות הכספיות וכי אינו מוצא בשום פנים ואופן לשנות את עקרונות הפסק המקורי. הנשיא א' וינוגרד לא היה מוכן לראות בתגובה זו משום התייחסות רצינית לנושא, ולאחר שציין כי מפרוטוקול הבוררות עולה שהבורר עצמו הודיע כי ייתן פירוט לפסקו, פסק שאין מנוס מביטול הפסק.[21] ישנם בוררים אשר יפרטו את כל הראיות שהובאו ע"י הצדדים, יעלו את הרהוריהם, יצטטו אסמכתאות ויתנו הנמקה מלאה להכרעתם, וזאת בין אם חויבו לנמק את פסקם ובין אם לאו[22]. כאשר הצדדים מחייבים את הבורר בהנמקה- מה היקף ההנמקה שהבורר מחויב בה? הדרישה היא מהותית ביותר, שכן אי הנמקה תהווה עילה לבקש את ביטול הפסק. השופט גרשון, בהחזירו פסק להנמקה כותב[23]: "הנמקה כי 'שוכנעתי כי הטענה איננה נכונה' בלי לפרט ולהסביר על שום מה אין הטענה נכונה- לאו הנמקה היא". "בורר שהופטר מחובת הנמקה אינו יכול לנמק את פסקו מיוזמתו הוא. ברם אם החליט לעשות כן, אל לו לעשות איפה ואיפה בין הצדדים. אם בחר לנמק את פסקו בנוגע לקבלת התביעה, אל לו להסתפק בניסוח לקוני של 'לעניין התביעה שכנגד, סבורתני כי אין ממש בטענות התובעת שכנגד, ועל כן דין תביעתה הנגדית להידחות"[24].

אולם, גם הנמקה תמציתית עדיפה על אי הנמקה כלל: "הנמקה קצרה ועניינית כמוה כמיפוי השיקולים שהובילו את הבורר להכרעתו.."[25]. בפס"ד[26]  שניתן מאת כב' הנשיא יעקב צבן, בימ"ש קבע כי: "הבורר נימק את מסקנתו וגם אם לא עשה כן באריכות יתר, אין לומר כי נימוקיו כלליים או סתמיים. הנמקה אינה מחייבת התייחסות מפורטת לכל טענה וטענה ודי בפריסת הטענות והראיות תוך ניתוחן והצגת מסקנה." בפס"ד של בי"ד הארצי לעבודה, פסק הדין של הבורר היה מנומק, אך הועלתה טענה ע"י המערערים כי פסק הדין לא מנומק דיו, המשיבים טענו מנגד, כי הפסק מנומק היטב. הערעור נדחה.[27]

כך גם כב' הש' לנדוי במאמרו[28]: "שיפוט ע"פ שיקול דעת אסור לו שייהפך לשיפוט שרירותי. כדי למנוע מסקנה זו אין אמצעי בדוק יותר מאשר הנמקה מלאה של פסק הדין. הנמקה מלאה מחנכת את השופט למחשבה ברורה ולהעלאת נימוקיו- כולל תחושתו האינטואיטיבית, עליה דיבר פאונד- מעל לסוף תודעתו אל אור היום על מנת שיעמדו למבחן הביקורת של דרגת הערעור, של אנשי המקצוע ושל הציבור כולו."

בעניין זה ציין השופט טירקל כי[29]: "אם בית משפט כך, בורר על אחת כמה וכמה". ברם מאידך מציין כי "אפילו חייב בורר לפי הסכם הבוררות לנמק את פסק הבוררות, אין בכך כדי לחייבו להתייחס בפסקו בנפרד ובמפורש לכל ראיה וראיה שהובאה במהלך הבוררות ולעמוד בנפרד ובמפורש על כל טענה וטענה שנטענה."

לדעת השופט א.שטרוזמן[30] בעלי הדין צריכים להבין את הלך המחשבה של הבורר ואת נימוקיו לתוצאה שאליה הגיע, וזאת לא ניתן להשיג ללא פירוט בתוצאה. להנמקה יש גם תרומה מעשית להעמדת התוצאה הסופית הנדרשת לפי הפסק על דיוקה. ההנמקה מאפשרת לבעלי הדין לעקוב אחרי החישובים והחשבונות שנעשו ע"י הבורר, לבדוק אם לא הושמטו נתונים,לא נרשמו זיכויים במקום המיועד לחיובים ולהיפך, ואם לא השתבשו המספרים אגב כתיבה או הקלדה. טעויות כאלה ללא הנמקה עלולים להישאר כטעות[31]. באחד מפסק הדין[32] של השופט שטרוזמן שניתן בבית המשפט המחוזי נאמר בעניין היקף ועומק ההנמקה:" ההנמקה של פסק דין איננה רק חזרה על טענות בעלי הדין ואמירה גורפת של אמון חלקי בעדי התובעת, אלא הסבר מפורט שממנו ניתן ללמוד למה הגיע הבורר לכל אחת ואחת ממסקנותיו, מהן העובדות שעליהם סמך כאמינות, ומדוע סמך עליהן כך, וכיצד ערך את חישוביו עד שהגיע לתוצאה הסופית המובאת בפסקו. כאשר בעלי הדין מחייבים את הבורר בהנמקה, הם רוצים את האפשרות לבדוק את פסקו ולבחון אם אמנם פסק ע"פ הדין המהותי, כפי שחויב לפסוק, זכותו של המתדיין בייחוד של זה שהפסיד בדין, לשאול את הפוסק בריבו מאיזה טעם דנת אותי לחובה, ועל הפוסק להסביר זאת בפסקו, בין אם זה פסק דין של בית משפט ובין אם זה פסק הבורר כדי שידע המפסיד כי בדין הפסיד[33]. זאת ועוד הנמקת פסק דין מחייבת שינון הטענות ובחינת הראיות בדייקנות רבה, אע"פ שחזקה עלינו שכך עשה הבורר אין די בכך, כי בעל הדין רוצה להיות משוכנע שכך נעשה, והוא יכול לכפות עשייה זו על הבורר ע"י חיובו בהנמקת הפסק".

פרופ' אוטולנגי מציינת בספרה[34] כי ברור הדבר, שעל הבורר לפרט את תביעות הצדדים וטענותיהם, וזאת על מנת שיהיה ניתן לראות מפסקו, שהתייחס לכל הטענות ולכל התביעות. אם יפרט רק אחדות מהן, או יתייחס רק לעיקרי הטענות של אחד הצדדים- הדבר רק יעלה חשש, שמא שכח להתייחס בפסקו לכל הטענות, של כל הצדדים.

הנשיא א' וינוגרד בהחזירו תיק להנמקה[35]: "הנמקה לחצאין אינה טובה. אני הייתי מעדיף שכל פסק בוררות יהיה מנומק, אך אם כבר סוכם שהפסק יהיה בלתי מנומק, וזו הייתה המגמה של הבורר, לא רצוי היה לעשות חצי מלאכה ותיק זה יוכיח." על הבורר לתת הסבר, נימוק, מדוע וכיצד הגיע לכל אחת ממסקנותיו וכיצד ערך את חישוביו, עד שהגיע לפסקו.[36] הנמקה המציינת ממצאים עובדתיים בצורה לקונית, לאו הנמקה היא.[37]

השופט א' גורן[38]: "כל הנמקת הפסק על ידי הבורר, מבוססת על הבאת מובאות מדברי עדות מנהל המבקשת בבוררות בחקירתו הנגדית, בבחינת "הודאת בעל דין" ואיננה מבוססת על כל נתון אובייקטיבי או ממצא או מבחן כלשהו שערך הבורר.. מכאן, שלכאורה הנמקת הבורר איננה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה בנושא הפחתת פיצויים מוסכמים, ובמיוחד כאשר הבורר לא עיגן את החלטתו בממצאים משלו ע"פ ההנחיות אלא כאמור התבסס על אמרת אגב של מנהל המבקשת, אשר ניתנה כנראה בהקשר אחר." בפעם הראשונה בה הגיעה הבקשה לביטול לביהמ"ש, היה הש' ג' קלינג מוכן להסתפק בהנמקת הבורר בלשון: "לאחר שמיעת טענות הצדדים לסכסוך ועדויותיהם, ולאחר קריאה מעמיקה של המסמכים אשר הוצגו על ידי הצדדים, פרטיכלי הישיבות וסיכומי באי כוחם במחלוקת זו, הריני פוסק כדלקמן: … אני מקבל את עמדת..".[39] הסברו של הש' ג' קלינג הסתמך על כך, שהבורר לא היה משפטן,(השופט העיר לגבי היקף ההנמקה ולא על הניסוח): "אין לצפות מאלה, שאינם אמונים על דרכיו של ביהמ"ש, ושאינם בקיאים בהלכות בתי המשפט לעניין משמעותה של הנמקה, שינסחו את הנמקתם כפי שביהמ"ש היה עושה… ונמצא ציבור הנזקקים לבוררות ניזוק, שכן ימצאו שטרחה שטרחו וזמן שהוציאו היו לבטלה, באשר הבורר, שאין המשפט אומנותו, לא היטיב לנמק את פסק הבוררות."[40]

מהי הנוסחה הנכונה של ההנמקה? מה היקפה הראוי? הש' א' גולדברג הגדיר זאת בתמציתיות: "די בכך שהפסק ינומק כך שיהא בו להראות לקורא כי לא נעלמו מעיני הבורר הנושאים שעמדו לפניו להכרעה, כי לא נשתכחו מליבו טענות הצדדים, כי מצויה בו התייחסות עניינית לכל אלה וכן טעמים, לפחות בתמצית, שהביאו לתוצאת הפסק."[41]  לא כמות הדברים הנכתבים היא הקובעת לגבי טיבה של ההנמקה, אלא התייחסותה לטיעונים ולראיות.

הש' פרוקצ'יה: "מידת מילויה של חובת הנמקה בבוררות נבחנת ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו. כך, למשל, לעניין היקף חובת ההנמקה יינתן משקל לשאלה אם הבורר כפוף לדין המהותי, אם לאו, כמו גם לנסיבות אחרות הקשורות באופיו של הסכסוך. בענייננו, מכיל פסק הבורר שלד- הנמקה העונה על הנדרש. הפסק כולל ממצאים עובדתיים הנשאבים מראיות שהוגשו ולמסקנות שהסיק הבורר ישנה זיקה לממצאים אלה. בהינתן העובדה כי הבורר בענייננו היה פטור מכבילות לדין המהותי, אורח הנמקתו היה בודאי מניח את הדעת."[42]  לסיכום, אין להנמקה שיעור מבחינה כמותית והיא תבחן לפי טיבה ואיכותה בלבד.[43] עוד על היקף ההנמקה ניתן ללמוד מדברי הנשיא שמגר בפס"ד קאסם[44]: "תקנה 215 קובעת, כי פסק הדין בתובענה מוגנת יכיל הרצאה תמציתית של העניין, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות המהותיות, השאלות שעמדו להכרעה, ההחלטה ונימוקיה.. אולם אין ללמוד מן האמור בתקנה 215, כי מחובתו של בית המשפט להתייחס לכל תג ותג מטענותיהם של בעלי הדין, וכי ההכרעה תיחשב לפגומה, אם בית המשפט יראה לפסוח על הדיון בטענה, שאינה בעלת השלכה על ההכרעה. תקנה 215 מפנה כזכור אל 'העובדות המהותיות' ואל השאלות אשר 'עמדו להכרעה', ובידי בית המשפט שיקול הדעת כדי לסנן ולנפות בין התבן לבר, בין העיקר לטפל, וראשי שלא להיגרר, למשל, אחרי כל טיעון, שנבלע ממילא ברעהו, שהוא מרחיק לכת הימנו, כפי שאינו חייב גם לדון במפורש בהכרעתו בכל טיעון, המושמע לשם תפארת הטיעון בלבד, אך אשר אין בו מאומה לגוף השאלות המהותיות העומדות להכרעה. אם ניטול מבית המשפט את הכח לסנן את הטיעון ולהתייחס בהכרעתו אך ורק לשאלות הנראות לו מהותיות ורלוונטיות, לא ייתמו הדיונים, והדברים מובנים". העולה מהאמור הוא כי, די בכך שהפסק ינומק באופן שניתן יהיה לגלות ממנו כי לא נעלמו מעיניו של הבורר הנושאים שעמדו לפניו להכרעה, כי לא נשתכחו מליבו טענות הצדדים, כי מצוייה התייחסות עניינית לכל אלה וכן טעמים, לפחות בתמצית, שהביאו לתוצאות הפסק. בפרשת ארוך[45], פטרו הצדדים את הבורר, מהדין המהותי ומהנמקת הפסק. בפסקו חייב הבורר את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 91,781,058 ₪ סכום עתק לכל הדעות, שנפסק ללא הנמקה וללא הסבר, פרט לעמוד המתאר את השתלשלות האירועים, ובו המשפט הבא: "העדפתי ללא סייג את עדויות התובעים על פני עדויות הנתבעים שהיו בעיני מגמתיות ובלתי אמינות.." אם כן, פסק בוררות זה לא הגשים את הזכות הבסיסית לבקר את ההחלטה לגופה.[46] במקרה אחר, באחת הפלוגתיות בין המבקש למשיבה בעניין הבונוס המגיע למשיבה, הכריע הבורר ללא נימוק והסתפק במשפט הבא: "כמו כן אני קובע שהבונוס.. מגיע לקבלן השלד". על שום מה פסק כך ומה הבסיס ל"קביעתו"? סתם ולא פירש. נפסק, כי קביעה כזו הנעדרת הנמקה כלשהי אינה תואמת את כוונת הצדדים שמינו את הבורר, ובית המשפט חייבו לנמק את פסקו. בעלי הדין זכאים לשמוע מפי הבורר על שום מה ולמה פסק כפי שפסק. בהיעדר הנמקה כזו מתקיימת עילה לביטול הפסק.[47]  נוסף לכך, עדיין קיימת ההלכה שיצאה מבית המשפט העליון, שלפיה אף אם חייב הבורר לנמק את פסקו, הרי מקום שנימק בצמצום- לא יעמוד הדבר לרועץ לקיומו ולאישורו של הפסק.[48]

• המפנה שחל בחשיבותה של ההנמקה

כאמור לעיל, בחוק הבוררות (תיקון מס' 2), חל מפנה במעמדה ובחשיבותה של ההנמקה בהליך הבוררות. ע"פ התיקון, לתוספת הראשונה לחוק, נוסף ס' טו' 1- "הבורר ינמק את פסק הבוררות" ונוספו שני מסלולי ביקורת חדשים על פסק הבורר: 1. ערכאת ערעור בפני בורר. 2. בקשת רשות ערעור לבימ"ש על פסק הבורר.[49] בשני מסלולים אלה, נימוק פסק הבורר הוא קוגנטי ובלעדיו לא תינתן אפשרות לבקר את הפסק. כאמור, טרם השינוי היה הבורר פטור מלנמק את פסקו. פעמים רבות בעלי דין שהפסידו בדין ניסו לבטל את פסק הבוררות בעילות שונות, כי לא הבינו את מהות הבסיס להכרעתו של הבורר. עתה, ע"פ השינוי המהותי שנקבע בתיקון לחוק- ברירת המחדל בתוספת לחוק היא שהבורר ינמק את פסקו כל עוד הצדדים לא התנו אחרת. כעת, לאור הוספת שלושת הוראות ההנמקה בחוק- כאשר שתיים מהן קוגנטיות[50], לא יהיה ניתן להמעיט בערכה של חובת ההנמקה ובימ"ש ייאלץ לבטל כמעט כל פסק בוררות שלא נומק, כל עוד לא קבעו הצדדים אחרת. עו"ד ישראל שמעוני טוען בספרו[51] כי, שינוי זה תורם לחיזוק הליך הבוררות והוא ימנע בעתיד ריבוי פניות לבית המשפט בבקשה לבטל את פסק הבורר. שמעוני מביא בספרו את דברי השופט ד' לוין: "גם אם מגלה ההנמקה טעות ואפילו תהא זו טעות הגלויה על פני הפסק, אין לבית המשפט סמכות לבטלו או לשנותו". אולם, מציין שמעוני כי, ייתכן כי ההנמקה תקים אחת מעילות הביטול המנויות בס' 24 לחוק. ולפיכך, אין לראות את החובה שמחויב בה הבורר לנמק את פסקו כבאה לענות רק על צרכים פנימיים (הקשורים לבורר ולצדדים), אלא גם על צרכים חיצוניים הקשורים לביקורת שיפוטית המסורה לבימ"ש מכח החוק.

• טיעונים נגד הנמקת הפסק

לעיל כבר צוין כי כדי לא לספק לצדדים את הבסיס לבקש את ביטול פסק הבורר, מוטב שלא יהיה מנומק. כדברי השופט זמורה[52] אשר העמיד את הצדק לפני היציבות, בדבריו: "אמת ויציב- אמת עדיף". בורר שלא חויב לנמק את הפסק, ולא נימק, אין אפשרות להחזיר לו את הפסק להבהרה נוספת ולא ניתן לחקור אותו על הסיבות לפסיקתו. בעקבות הצעת החוק האירופאי האחיד הקובעת כי, על הבוררים לנמק את הפסק, ולא- פגום הפסק מיסודו, נאלץ המחוקק להוסיף בחוק דרישה של "הותנה בהסכם", מאחר שהוועדה המייעצת לעניין חוק הבוררות קיבלה כבסיס לעילות הביטול את הצעת החוק.[53]  השופט קלינג סבר שאין צורך בהנמקה מקיפה של פסק הבורר, כדבריו[54]: "כאשר באים לבחון את טיבה של הנמקה יש ליתן את הדעת על כך שחוג הבוררים רחב הוא ואין עניין ציבורי לצמצמו. יש והבורר הוא יודע דין אך יש ובעלי הדין ימסרו ההכרעה לסוחר, למי שמכובד בחוג שעליו נמנים בעלי הסכסוך, או למי שבקי במערכות היחסים שהולידו את העניין שבו הם חלוקים. אין לצפות מאלה שאינם אמונים על דרכו של בימ"ש, ושאינם בקיאים בהלכות בתי המשפט לעניין משמעותה של ההנמקה, כי ינסחו הנמקתם כפי שבימ"ש היה עושה. אם כך ייאמר, יביא הדבר לריבוי המקרים שבהם יהיה על בימ"ש להיעתר לבקשות לביטול פסקי בוררות, ויצא ציבור הנזקקים לבוררות ניזוק… נראה לי שהפונים לבוררות אינם מצפים כי פסק הבורר יפרוש יריעה רחבה כזו שנפרשת לעיתים… בבתי המשפט, שם נתון פסק הדין לבחינתה של ערכאת ערעור, מה שאין כן בבוררות". (שטרוזמן חושב שהנמקה יכולה להיות בשפה השגורה בפי הבורר ולאו דווקא בשפה משפטית . העיקר שיהיה נימוק[55].)

(עו"ד רם כספי טוען נגד הנמקת פסק בוררות, לצערי לא הצלחתי להביא את דבריו כאן.)

          ו. משפט משווה- ערעור והנמקה

קיימת חשיבות רבה לבחירת מקום ניהול הליך הבוררות. בשונה מהבוררות בישראל, בבוררות ICC קיימת חובת נימוק קוגנטית. פסק הבוררות נתון לאישורו של בית הדין, על כן חובת הנימוק אינה טכנית אלא מהותית. לפי וועידת וושינגטון קיימת חובה לנמק את הפסק, גם מבלי שהצדדים יבקשו.[56] לנימוק פסק הבוררות קיימת חשיבות רבה ב- ICC. לפי הוראת כלל 27 לכללי הבוררות, בעלי הדין יכולים לבחון את פסק הבוררות טרם אישורו:

"The extent to which reasons are given varies. If a national court has ever to examine an award, for example for the purposes of recognition or setting aside, it will naturally be less likely to be critical if the reasoning adopts a pattern with which it is familiar. However, an award cannot be drafted merely to please some national court and on the assumption that it, or its recognition or enforcement, will be challenged. When scrutinizing the award, the Court will wish to understand the logic of the reasoning so that it can find the real reasons for a decision. If it is not satisfied in this respect, then it may treat such a deficiency as a matter of from which it can control by withholding approval- see Article 27".[57]

מותב הבוררות לבטח יבסס את ממצאיו ויפרט את הנימוקים התומכים בהם, כיוון שהיעדר נימוק יכול להוות עילה לבית הדין להעיר למותב הבוררות על חסרונו, והדבר יחייב אותו בהשלמתו. חשוב לציין כי חובת הנימוק אינה קוגנטית בקודי בוררות בין- לאומיים אחרים. הוראות כללי הבוררות ב- LCIA  בלונדון, ב- AAA וב- CPR בארה"ב קובעים כי פסק הבוררות יהא מנומק, אלא אם הוחלט אחרת בין הצדדים. לדעת עו"ד רונן סטי[58], חובת הנימוק ב-ICC, המאפשרת בחינה מהותית של הפסק טרם צאתו לאור ע"פ ס' 27 לכללים, מעניקה לבית הדין הבין- לאומי לבוררות של ה- ICC יתרון בולט לעומת מוסדות בוררים אחרים. על הבוררים לציין את מקום נתינתו, מה שמראה שקיימת חשיבות לקביעת מקום ניהולו של הליך הבוררות, דבר המשפיע על נסיבות אישורו במדינה שהוא ניתן בה. לדוגמא, הליך בוררות במתכונת ICC הנערך בישראל, אישורו או ביטולו יהיו בהתאם לכללי הדין המקומי. לעומת זאת, אישורו במדינה שמחוץ לישראל, יהיו בהתאם לכללי אמנת ניו-יורק להכרה בפסקי בוררות-חוץ ואכיפתם, 1958. אמנה זו, החלה על יותר מ- 150 מדינות, קובעת כללים המקלים את אישורו של פסק הבוררות ומקשים את ביטולו. לאור כל אלה, יש חשיבות רבה לבחירת מקום ניהול הליך הבוררות.[59]

הקונצנזוס העיקרי שמחייב הנמקה, מקורו בוועידה האירופאית 1961. בוועידה זו נקבעו שני עיקרים: 1. צריך הנמקה, אלא אם הצדדים דורשים אחרת. 2. הבורר צריך לספק את הנימוק לפני השימוע, ואם אין שימוע, אז לפני מתן הפסק.[60]

היקף ההנמקה- בד"כ הנימוק ניתן בתמציתיות, לעומת זאת ישנם מצבים שה- Arbitral Tribunal מקבלים ראיה של צד אחד ודוחים ראיה של צד שני. דבר זה היה מקובל וגרם לשם רע במאה ה- 20. לכן, יש פסקים שיהיו מיוחסים לפסקים פגומים, לפי בי"ד של ה- ICC  , לעומת מקרים אחרים בהם הפסק ניתן במאות דפים שמפרטים את הראיות, הויכוחים.. ובסוף הסיכום עם הנימוק. המטרה העיקרית בבוררות בינלאומית היא לספק את ההנמקה לקביעת הבוררות, מאשר את עובדות המקרה. לדעת Alan Redfern, חשוב לכתוב הנמקה נבונה ותכליתית ולא צריך פירוט של כל עובדות המקרה: "זו לא עבודת דוקטורט, הצדדים רוצים הנמקה חיונית שמסבירה את החלטת הבורר ולא שיעור בחוקים.."[61]

• אנגליה

להבדיל מן החוק הישראלי, אין החוק הבריטי מטיל שורה של חובות מנדטוריות על ערכאת הבוררות הראשונה, כאשר הסכימו הצדדים על זכות ערעור ביניהם. החוק מטפל בהליך הערעור עצמו, מאחר והערעור מופנה לבית המשפט המוסמך לפי חוק. על הצדדים להשכיל לבנות הסכם בוררות מתאים אשר יאפשר יישום יעיל של זכות הערעור. כך, לדוגמא, היה והצדדים מעוניינים ביישום דרך הערעור המעוגנת בחוק, הרי שאם פסק הבוררות אינו מנומק יקשה עליהם הדבר. ס' 69 לחוק הבוררות הבריטי קובע כי אם הוסכם אחרת ע"י הצדדים, ראשי צד להליכי בוררות, בכפוף להודעה לצדדים האחרים ולטריבונל הבוררות, לערער על שאלה משפטית העולה מפסק הבוררות. עם זאת, לבית המשפט לא תהיה סמכות להתערב, בהסכם בוררות שהצדדים בו פטרו את הטריבונל מלנמק את פסק הבוררות, ופסק זה לא יהא ניתן לערעור בפני בית המשפט. (באנגליה, נורבגיה, ושוויצריה, קיימת דרישה להנמקת הפסק, אלא אם הצדדים וויתרו על כך.)[62] חוק הבוררות הבריטי אף מסדיר אפשרויות לתקן את פסק הבוררות בהתאם לס' 57 לחוק. בסוגיה זו ניכרת האוטונומיה של בעלי הדין. ס' 57(1) קובע שבעלי הדין חופשיים להסכים באשר לסמכויות הטריבונל לתקן את פסק הבוררות או להוציא תחת ידיו פסק בוררות נוסף, אם הסכימו על כך. נוסף להסכמתם יהא ראשי הטריבונל ע"פ יוזמתו או לבקשת בעלי הדין לתקן טעויות השמטה מנהליות וכן להבהיר או להסיר עניינים שאינם ברורים. נוסף לכך, ניתן להשלים את פסק הבוררות אם הועלתה טענה בהליכי הבוררות. מהחוק הבריטי וכן מבחינת הוראות הדין הדנות באפשרות הביקורת על פסקי בוררות, ניתן ללמוד על ההבחנה בין ערעור הנוגע לטעות של ממש, במישור ההכרעה המשפטית (לדוגמא: טעות עובדתית וכן טעות טכנית במהותה הנוגעת לטעות סופר וכיו"ב), לבין האפשרות להשלים את פסק הבוררות לשאלה הטעונה הכרעה ולא הוכרעה בו.[63]

• צרפת

קוד הפרוצדורה האזרחי בצרפת (French Code of Civil Procedure) קובע כברירת מחדל את זכות הערעור על פסק הבוררות. הליך הערעור הוא הדרך היחידה לחזור לדיון על פסק הבוררות במטרה לבקר אותו או לבטל אותו. אם הוסמך הבורר להיות Amibabe Copositeur, יהא מוסמך גם השופט בערעור. גם אם הצדדים ויתרו על הליך הערעור בהסכם הבוררות עדיין עומדת לזכותם- לפי ס' 1484- האפשרות לטעון לביטול פסק הבוררות בהתאם לס' זה במקרים כגון: פסק שאינו מנומק, פסיקת בורר בהיעדר בוררות, מינוי שאינו תקין, חריגה מכללי ניהול תקין, ועוד. ס' 1491 קובע כי תקיפת פסק הבוררות תיעשה באותם מקרים ותנאים שבהם נעשה הדבר בתקיפת החלטות שיפוטיות, היינו עילות הערעור דומות לאלה המיושמות על החלטות שיפוטיות.[64]

• אוסטרליה

חוק הבוררות המסחרי משנת 1984 החל באוסטרליה ובחבל הארץ N.S. Wales  (Australia- New South) Wales מסדיר את הליך הערעור על פסק הבוררות בשאלה משפטית. התנאים להגשת הערעור הם שניים: 1. הסכמה של כל הצדדים האחרים להסכם הבוררות. 2. קבלת רשות מבית המשפט בכפוף לס' 40 לחוק. בית המשפט לא יעניק רשות ערעור, אלא אם כן סבר כי, בכל הנסיבות, קביעתו בשאלה המשפטית עשויה להשפיע באופן מהותי על זכויות צד אחד או יותר להסכם הבוררות, ונוסף לכך: א. קיימת טעות משפטית על פני פסק הבורר ב. קיימת עדות איתנה כי בהכרעת הבורר או הפוסק הסופי נפלה טעות משפטית, ולקביעת בית המשפט תהא משמעות מהותית. בדומה למצב בצרפת, אין בזכות הערעור כדי למנוע אפשרות לביטול פסק הבוררות. לעומת החקיקה במדינות חשובות שונות,קיימים חקיקה וקודים של בוררות שאינם מכילים את זכות הערעור, אלא מסתפקים באפשרות לתקן את פסק הבוררות- בדומה לס' 22 לחוק הישראלי- ולבטלו בעילות שונות שחלקן מופיע בס' 24 לחוק הבוררות בישראל. כך, לדוגמא, כללי Uncitral Model Law  משנת 1985, מחייבים את הבורר לנמק את הפסק אלא אם הצדדים וויתרו על כך.[65] ס' 34 לכללים מאפשר להגיש בקשה לבטל את פסק הבורר, בין היתר, הואיל והיה פגם בכשרות צד זה או אחר להתקשר בהסכם הבוררות או שהסכם הבוררות לא היה תקף ע"פ הכללים המשפטיים שבהם בחרו הצדדים, כגון הנמקת הפסק ועוד.[66]

• ארצות הברית

חוק הבוררות הפדרלי האמריקני, The Federal Arbitration Act , מסמיך את בית המשפט לבטל את פסק הבוררות כאמור בס' 10. ס' 11 לחוק דן בסמכות בית המשפט לתקן את פסק הבוררות, מחמת טעויות מתמטיות, טעות בתיאור אדם או חפץ או רכוש המופיע בפסק הבוררות. בארה"ב הבורר לא חייב לנמק את הפסק.[67] עיון בכללי הבוררות של Uncitral  מלמדים גם הם על האפשרות לפרש את פסק הבוררות לפי ס' 35, לתקנו על פי ס' 36 ואף להשלימו בפסק נוסף אשר ישלים את הכרעת הבורר, שתיהן נדרשות במחלוקות שבאות לפניו ולא הוכרעו. כך גם באשר לכללי ה-ICC RULES OF ARBITRATION  הקובעים בס' 30 את הדרכים לתיקון פסק הבוררות ולפרשנותו. יחד עם זאת, קודי הבוררות כפופים לחוק כאמור בס' 17 בו, אשר יכול שהוא מסדיר את הערעור או את ביטול פסק הבוררות. לכך נפקות רבה, שכן גם ישראל קובעת כללים קוגנטיים אשר יחולו כאשר בעלי הדין יבחרו לקיים הליך בוררות עם ערכאת ערעור. נניח כי צדדים לבוררות יאמצו את כללי ה- ICC והבוררות תתקיים בקנדה ובעניינים קנדיים, החוק הקנדי קובע זכות ערעור בשאלה משפטית, גם אם הצדדים שתקו בסוגיה זו, ולכן יחד עם יישום כללי ה- ICC  יחולו כללי הערעור.[68]

סקר – מוסדות לבוררות בארץ:

השאלות שהוצגו בשיחות הטלפון שערכתי עם ראשי המוסדות לבוררות בארץ היו בעיקרן:

1. 1. כמה פסקי דין מנומקים וכמה לא מנומקים, במוסד לבוררות?

2. האם הצדדים שבאים להתברר במוסד לבוררות מעוניינים יותר בפסקי דין מנומקים או לא מנומקים, ומדוע ?

3. פס"ד בעניין הנמקה, שממחיש את הבעייתיות שבאי- הנמקה.

4. האם עניין של היקף ההנמקה (הנמקה תמציתית מדיי) עלה במסגרת ערעור בפני פורום של בוררים מהמוסד לבוררות, או בערעור בבימ"ש?

5. האם המוסד לבוררות בעד/ נגד הנמקה, ומדוע?

א. המוסד הישראלי לבוררות עסקית ע"ש פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל:

משיחתי עם ה"ה עו"ד גילה רבינוביץ', מנכלי"ת המוסד לבוררות עסקית, בתאריך 31 באוקטובר 2010, עולה כי כל פסקי הבוררות מנומקים, מאחר שבנוסף לחובת ההנמקה שיש בחוק הבוררות, קיימת חובת הנמקה בכללי המוסד עצמו. ס' 9.1 לכללי המוסד הישראלי לבוררות עסקית, מקים חובת הנמקה: "פסק הבוררות יהא מנומק". צדדים שאינם מעוניינים בפסק מנומק, אינם מגיעים להתדיין במוסד זה.

הגב' רבינוביץ' הדגישה כי חובת ההנמקה חלה במוסד עוד משנת 1991, עם היווסדו של מוסד זה, וממשיכה לחול גם לאחר התיקון בכללים, שחל בשנת 2006, בנוגע לאפשרות ערעור בהסכמת הצדדים, במסגרת המוסד. עוד הוסיפה הגב', כי מעולם לא בוטל, ע"י ביהמ"ש, פסק בוררות שנפסק ע"י המוסד בעילה של היעדר הנמקה או בעניין של היקף הנמקה, וזאת כפי שציינתי לעיל בגלל חובת ההנמקה הברורה שקיימת במוסד.

המוסד לבוררות עסקית דוגל בהנמקת הפסק בעיקר משתי סיבות:

1. לצורך הגשת ערעור- היום, כשהחוק פתח אפשרות ערעור, הנמקה נדרשת כדי שיוכלו לתקן טעות של הבורר, אם טעה.
2. זכותו של כל צד לדעת איך הבורר הגיע למסקנה אליה הגיע.

ב. המוסד לבוררות של לשכת עורכי הדין בראשות עו"ד מוטי גלוסקה:

משיחתי עם ה"ה עו"ד מוטי גלוסקה, העומד בראש המוסד לבוררות של לשכת עורכי הדין, בתאריך 1 בנובמבר 2010, עולה כי כל פסקי הבוררות מנומקים. צדדים להליך הבוררות המתנהל במוסד זה רשאים לדרוש שהפסק לא יהיה מנומק, אך דבר זה טרם קרה, לדבריו. לדעת עו"ד גלוסקה, לתת פסק לא מנומק, זה דבר "לא מוסרי". חשיבות ההנמקה, לדעת מוסד זה היא מכמה סיבות:

1. בצד הפורמאלי- מוסד הבוררות מאמין בערעור במסגרת פורום של בוררים ולא בבימ"ש. ע"פ כללי המוסד קיימת אפשרות לערער על פסק בורר, בפני פורום של בוררים מהמוסד עצמו, ואף מעדיפים פסק בורר שניתן לערעור, דבר המצריך הנמקה.
2. מצד הצדדים המתדיינים לפני בורר- זכותם לקבל הנמקה.
3. מצד הבורר- הנמקה מטילה אחריות כבדה יותר.

לשאלתי, אם נושא היקף ההנמקה עלה בערעור על פסק שניתן במוסד זה, ציין עו"ד גלוסקה כי נושא היקף ההנמקה לא עולה בד"כ בערעור בפני בוררים, אך עולה בבית המשפט, כמו בדוגמא הבאה:

בפסק דינו של כב' הש' בנימיני[69], המבקשים טענו בין היתר כי "התעלמות הבוררת והעדר הכרעה בטענות המבקשים, כמו גם אי עמידה בחובת הנימוק, הינם פגמים מהותיים ושורשיים, אשר מחייבים – על פי הוראות סעיף 24 לחוק הבוררות– לבטל את פסק הבוררות.. קביעת הבוררת במשפט אחד, כי לא ניתן לתלות את קריסת הפרויקט ברשלנות המשיבים, אין בה די כדי לענות על חובת ההנמקה… פסק הבוררת אמנם משתרע על פני 17 עמודים, אך רק סוגיות נבחרות זכו בו להתייחסות נרחבת ולהנמקה מפורטת. המבקשים סבורים כי קמה להם במקרה זה גם עילת ביטול בשל פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי: שהרי בפנינו שני צדדים אשר האחד מהם זכה כי טענותיו ישקלו ויוכרעו, ומן העבר השני עומד צד העומד נדהם מול ההתעלמות הבוטה והמקוממת מטענותיו ומראיותיו."[70]

המשיבים טענו מנגד, כי הבוררת דנה באריכות בכל הטענות שהעלו הצדדים בפניה, והכריעה בהן באופן חד משמעי. המשיבים הפנו למספר פסקי דין בהם הובהר כי לעיתים ניתן ללמוד על החלטת הבורר לדחות תביעה מסוימת גם בהעדר אמירה מפורשת, בעקיפין, מתוך דברים אחרים שנאמרו. כמו כן, הפנו הם לפסיקה הקובעת כי חובת ההנמקה המוטלת על הבורר, אין פירושה שלא ניתן להסתפק בהנמקה קצרה ועניינית, ודי בכך שהפסק ינומק כך שיהא ניכר ממנו שלא נעלמו מעיני הבורר הנושאים שעמדו לפניו להכרעה.[71]  בפס"ד זה הוזכרה ההלכה שנפסקה על ידי בית המשפט העליון באשר לחובת ההנמקה של בורר: "..די בכך שהפסק ינומק כך שיהא בו להראות לקורא כי לא נעלמו מעיני הבורר הנושאים שעמדו לפניו להכרעה, כי לא נשתכחו מלבו טענות הצדדים, כי מצויה בו התייחסות עניינית לכל אלה, וטעמים, לפחות בתמצית, שהביאו לתוצאות הפסק".[72] דברים אלו צוטטו על ידי כב' השופט י' דנציגר, בפס"ד בעניין אריה נוי ז"ל[73]: "פעמים רבות ניתן להסתפק בהנמקה קצרה ועניינית שהיא בבחינת 'מיפוי' של השיקולים שהובילו את הבורר להחלטתו".

עו"ד גלוסקה שהשתתף בפס"ד זה הביא אותו כדוגמא, לפס"ד שהועלתה בו טענה שההנמקה של הבוררת לא הייתה מספיקה, ובכל זאת בית המשפט דחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות, ונתן פסק דין המאשר את הפסק.

ג. המשכן לבוררות ופתרון סכסוכים בראשות עו"ד דליה רבין:

משיחתי עם ה"ה עו"ד רוני גרינברג, מנכלי"ת המשכן לבוררות ופתרון סכסוכים, בתאריך 2 בנובמבר 2010, עולה כי כל פסקי הבוררות מנומקים, אלא אם הצדדים בקשו פשרה על דרך ס' 79 א', שאז ההנמקה קצרה יותר. (אין תצהירים ועדויות, מגיעים ישר לסיכומים והצדדים מאפשרים לבורר לתת את הפסק.)

צדדים המגיעים להתדיין במשכן, רוצים בפסק מנומק. לדברי עו"ד גרינברג, ברב המקרים הצדדים מבקשים הנמקה, כיוון שהתחושה היא כשהולכים לפס"ד בדרך של בוררות הרצון הוא שהפסק יהיה מנומק, מוסבר, ברור, מבוסס, שלא כמו בגישור.. בד"כ התיקים גדולים מאוד, כמו בביהמ"ש, והפסק צריך להיות בהתאם- ארוך, מנומק, מקיף, שמתייחס לכל מה שהיה במהלך הדיון.

המשכן הוא המוסד בו היקף התיקים מבחינת הגודל שלהם הוא הכי גדול. (במוסד של לשכת המסחר- חב' של לשכת המסחר מתדיינות שם. במוסד של לשכת עו"ד התיקים קטנים יחסית..) המשכן לבוררות הינו גוף פרטי, אשר בו מנהלות בוררויות חברות ענק מסחריות, לדוג' חברות אשראי.. הסכומים גדולים מאוד בהיקפים של עשרות מיליוני דולרים. מלכתחילה כחלק מאני מאמין של המשכן זה הדיסקרטיות, שלא כמו דיון המתנהל בבית המשפט- אף אחד לא יודע שהחברות מסוכסכות ומתבררות בבוררות, לוח הזמנים קצר ותמציתי. כחלק מאותו עניין של תיקים מאוד גדולים יש חשיבות לפסק הבוררות שייצא מהמשכן, ישנה משמעות גדולה מאוד לסופיות הדיון, (שלא כמו בגישור), על כן הפסק צריך להיות ברור ומנומק. פסק בוררות עם הנמקה הינו באורך 200 עמודים, לעיתים. כשהתיקים משמעותיים וגדולים מאוד, ההשלכות כבדות מאוד ומשמעותיות. יש לפסק חשיבות, הנמקה קיימת תמיד.

ד. יתרו- מוסד לפתרון סכסוכים, בראשות ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד:

משיחתי עם ה"ה ד"ר ישראל שמעוני, העומד בראש המוסד לפתרון סכסוכים "יתרו", בתאריך 3 בנובמבר 2010, עולה כי בין 80% ל 90%  מפסקי הבוררות מנומקים. המוסד מנמק את כל פסקי הדין, אלא אם הצדדים דרשו מפורשות שהפסק לא יהיה מנומק. בד"כ הצדדים מעוניינים בהנמקה ואת ה20%, שאינם מעוניינים בהנמקה, המוסד מנתב ומסביר להם את החשיבות של ההנמקה, וכן שההנמקה נדרשת לצורך ערעור.

בס' 21א (א) נקבע: "קבעו צדדים להסכם בוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור בפני בורר- (1) ינמק הבורר את פסק הבוררות הניתן לערעור". בס' 29ב (ב) לחוק נקבע: "הסכימו צדדים להסכם בוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור בפני בית משפט כאמור בס' קטן (א), יתועדו ישיבות הבוררות בפרוטוקול והבורר ינמק את פסק הבוררות".[74]  לפי ס' 29ב, ההנמקה היא קוגנטית. לפי ס' 24 לחוק, הצדדים רשאים לבחור ללא הנמקה בהסכמה מפורשת. ד"ר שמעוני ציין כי, בד"כ כל ההליכים עם הנמקה.

בפס"ד בעניין אלי ארוך[75], פסק הדין ניתן ללא הנמקה בכלל, צוינו רק עובדות, והפסק נכתב על ניירות של בית מלון.. פס"ד זה ממחיש את הבעייתיות שבאי- הנמקה.

לדברי שמעוני, "ההנמקה בעצם יוצרת מצב של תזרים, חשיבה אנליטית של הבורר. ישנם בוררים שהוציאו החלטת בורר ללא הנמקה, וכאשר בית המשפט החזיר להם את התיק להנמקה, החלטתם השתנתה. אותם בוררים עקבו אחרי הפרוטוקולים של הדיון- זו בעצם החשיבה האנליטית, יש חוט חשיבה שצריך לעקוב אחריו.."

פס"ד ללא הנמקה, מביא לריצה לבית המשפט, במטרה לבטל את הפסק (לפי העילות של ס' 24- ביטול החלטת בורר), מצב זה גורם לעיקוב הדין- במקום שהליך הבוררות יסתיים מהר שזה רצון הצדדים הבאים להתדיין בהליך בוררות, במצבים כאלה זה לוקח שנים, זה כמו תביעה חדשה.. (כמו בפס"ד ארוך)

לכן "יתרו" הכניס את ס' 24 בחוק הבוררות (הצעת החוק הוגשה בהתאם ליוזמת עו"ד שמעוני, בשנת 2004). החשוב ביותר ציין שמעוני, הבוררויות שאנו מקבלים זה על פי ס' 21א, המוסד מייעץ לצדדים להשתמש בבוררות ע"פ ס' 21א- ההנמקה הקוגנטית, על מנת לדעת בדיוק.

"כמוסד, הדבר החשוב ביותר, הוא לבקר את הבורר. ע"פ התקנון שלנו אנחנו משקפים את הבורר, דבר המונע מצבים לא נעימים. ברגע שהבורר יודע שיש שקיפות על ההחלטה שלו, הוא נזהר יותר ומנמק בצורה אחראית."

ב"יתרו" קיימת נשיאות (הכוללת את עו"ד שמעוני, פרופ' נמדר ושופט נוסף), אשר תפקידה בין היתר, לנתב את הבוררים (שמרגישים צורך בכך) בניסוח ההנמקה, בעזרת שאלות. וכך בזכות השקיפות, הנשיאות מנתבת להוצאת ההנמקה הטובה ביותר.

היום, בוררים לא רצים לבימ"ש בשאלות בצורת אבעיה, הם פונים בכתב לנשיאות ומקבלים תשובה.

לסיכום, "חוק הבוררות המתוקן פותח דף חדש בספר החוקים שלנו. ערכאות הערעור, בסעיף 21א ובסעיף 29ב, כפי שנקבעו בתיקון לחוק, וחובת ההנמקה, יאפשרו לבעלי הדין לבקר את פסק הבורר היה ונפלה בו טעות ולקבל את יומם בהליך משפטי מלא, זכות שלא ניתנה להם טרם השינוי בחוק."[76]

 ח. סיכום

במהלך כתיבת מאמר זה קראתי חומר רב בנושא אשר חידד והעמיק אצלי את הצורך שהיה לי ברור מההתחלה בהנמקה של פסק הבוררות.

שיחותיי עם ראשי המוסדות לבוררות הגדולים בארץ, תמכו והוסיפו, כי להנמקה ובפרט להנמקה מפורטת וברורה, חשיבות רבה מסיבות שונות שכל אחד מהם מנה. תודתי הגדולה להם על שיתוף הפעולה וההתעניינות שהביעו. ( עו"ד מוטי גלוסקה, עו"ד רוני גרינברג, עו"ד גילה רבינוביץ', ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד).

ט. ביבליוגרפיה

חקיקה ישראלית

חוק הבוררות, תשכ"ח 1968.

חוק הבוררות (תיקון מס 2), התשס"ט- 2008, תוספת ראשונה.

פסיקה ישראלית

ע"א 376/46 רוזנבאום נ' רוזנבאום, פ"ד ב', 235.

ע"א 255/59 תעשיית שעם "דוד" אחים מוברמן ושות' בע"מ נ' אלרועי, פ"ד יד 177, 191.

ע"א 89/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז (3) 60, 70.

ת"א (ת"א) 1772/83 אמנה נ' בונים, (לא פורסם) מיום: 31.12.1983, בעמ' 7.

ת"א 343/88, 272, מניפטורה דל צ'ירצאו נ'סריגיי ציוויאק בע"מ, (לא פורסם) מיום:13.6.88 .

ת"א 272/88 דל צ'ירצ'או נ' סריגי ציביאק בע"מ, (לא פורסם) מיום: 13.6.1988.

ת"א (ת"א) 1669/89 חברת כוכבי בע"מ נ' ארמה בע"מ (לא פורסם) פיסקה 10-14 לפס"ד.

ע'א 5219/91 עמיר פורת נ' מיכאל פורת, פ'ד מ'ז 2, 461.

ה"פ (ת"א) 744/91, דיפלומט אופנועים (1985) בע"מ ואח' נ' קולקר, (לא פורסם) מיום:18.11.91.

ה"פ (ת"א) 12/91 לוז נ' סיני, (לא פורסם).

ה"פ (ת"א) 1612/92 פלד פלדות בע"מ נ' פלדות ימיני בע"מ, (לא פורסם).

ה"פ (ת"א) 1678/92, פרי תנובה בע"מ נ' ישארון פוד בע"מ ואח', (לא פורסם) מיום: 31.12.1992, פסקה 1 לפס"ד.

ע"א 1325/92 קולקר נ' דיפלומט אופנועים (1985) בע"מ, פ"ד מז (3) 89, בע' 96.

ה"פ (ת"א) 1612/92 פלד פלדות בע"מ נ' פלדות ימיני בע"מ, (לא פורסם).

רע"א 4684/93 לוז נ' סינהי, (לא פורסם), פיסקה 2 לפס"ד.

ה"פ (י-ם) 677/96 יוסף כדורי ואח' נ' נעים כליף (גולן), (לא פורסם) מיום:14.7.1998.

בש"א (חי') 491/98 וודליין פרס בע"מ נ' היינץ, (לא פורסם) מיום: 30.5.1999, פיסקה 4 לפס"ד.

ה"פ (ת"א) 11350/99 גרינבלט נ' עודד, (לא פורסם) מיום: 9.3.00.

ה"פ (י-ם) 557/99 דן רובין, חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' צוותא, חברה לשיכון ובניה בע"מ, (לא פורסם) מיום:28.8.2000.

ת"א (חי') 1683/00 נפטון בע"מ נ' Al- Jazeera Satellite Channel  (לא פורסם), בפיסקה 5(ג) לפס"ד.

רע"א 1129/00 כהן נ' Diamond Express Company  (לא פורסם) מיום: 23.7.2000, בפיסקה 6(ב) לפס"ד.

ה"פ (ת"א) 1171/01 קריצר נ' ויטקובסקי, (לא פורסם) מיום: 18.4.2002, , בפיסקה 1 לפס"ד.

רע"א 4226/02 קריצר נ' ויטקובסקי, (לא פורסם) מיום:14.1.2003.

רע"א 2470/02 חסיד נ' רחמים, (לא פורסם) מיום: 15.5.2002.

רע"א 6886/03 הדרן 2000 שיווק והפצת כרטיסים בע"מ נ' מכבי נתניה כדורגל בע"מ, (לא פורסם) מיום: 25.4.2006.

ת"א (מחוזי- חי') 281/05 עדירן פיורה נדל"ן ובינוי בע"מ נ' שרקיה עומר, (לא פורסם), מיום:8.11.2006, פיסקה 7 לפסק דינו של השופט ע' גרשון.

ה"פ (י-ם) 4070/05 קרתא חברה לפיתוח מרכז ירושלים בע"מ נ' אלרוב איזור מסחרי ממילא (1993) בע"מ, (לא פורסם).

בג"ץ 6360/06 פלוני נ' בית הדין האזורי חיפה, (לא פורסם) מיום:15.8.2007.

פסק הבורר של השופט בדימוס יעקב מלץ ז"ל, בעניין אלי וג'ני ארוך לבית אילנות בטוחה בית השקעות בע"מ, ניתן ב- 12.2.2006, (עותק מצוי בידי עו"ד ישראל שמעוני).

סק (ארצי) 14/07 הסתדרות המורים בישראל נ' מדינת ישראל. (לא פורסם), מיום: 19.12.2007                         רע"א 1714/08 אריה נוי ז"ל נ' חיימוביץ', (לא פורסם) מיום: 1.5.2008, פסקה 20.                            ה"פ (ת"א) 1082/09 משה מרציאנו נ' רות כספי (ברונשטיין),  (לא פורסם) מיום:23.5.2010

ספרות משפטית ישראלית

פרופ' סמדר אוטולנגי, "בוררות דין ונוהל", כרך ב', מהדורה רביעית, הוצאת ת"א, דע- פורט, תשס"ה, 2005

אהרון ברק, "שיקול דעת שיפוטי", הוצאת ת"א פפירוס, התשמ"ז, 1987.

עו"ד רונן סטי, בוררות בין-לאומית ב- ICC, "מורה נבוכים" לפרקליט הישראלי, מדריך עזר לתהליכי בוררות במסגרת ICC, 2009.

אורי שטרוזמן, ספר הבוררות ע.ד. משפטים, 1999

עו"ד ישראל שמעוני, אופק חדש בבוררות דיני בוררות עם ערכאת ערעור, התשס"ט- 2009.

ספרות משפט עברי

שולחן ערוך, חושן משפט, הלכות דיינים, יד,א.

מאמרים משפטיים ישראליים

משה לנדוי, "הלכה ושיקול דעת בעשיית משפט", משפטים א' 292, ספר לנדוי, כרך א', תשנ"ה 1995.

חקיקה זרה (כללי בוררות)

Humphrey Lloyd, Marco Darmon, Jean-Pierre Ancel, Lord Dervaird, Christoph Liebscher, Herman Verbist. Drafting Awards in ICC Arbitrations, ICC International Court of Arbitration Bulletin, Vol. 16,No. 2, 2005, p. 19.

ICDR International Arbitration Rules, Art.27(2).

Washington Convention, Art.48.3.

UNCITRAL Rules, Art.32(3).

English Arbitration Act 1996, s.52(4).

פסיקה זרה

award"   ר' : e.g., Michael M. Pfeifle v. Chemoil Corporation 73 Fed. Appx 720 at 722 (2003).

United Steelworkers of America v. Enterprise Wheel & Car Corp, 363 US 593, 598 (1960).

ספרות זרה

Redfern, "ICSID-Losing its Appeal?" (1987) 3 Arbitration International 98.

Alan Redfern and Martin Hunter With Nigel Blackaby and Constantine Partasides, "Law and Practice of International Commercial Arbitration", London, Sweet & Maxweel,2004. עמ' 453-456

אתרי אינטרנט

המאגר המשפטי נבו

http://www.itroltd.com/web/8888/nsf/sbs.py?&_ID=13156&did=5328&PF=26&G=13158&lang=HE&_UserReference=75AC699E37B6AF524CD07234

[1] ה"פ (ת"א) 1171/01 קריצר נ' ויטקובסקי, (לא פורסם) מיום: 18.4.2002, , בפיסקה 1 לפס"ד.

[2] בג"ץ 6360/06 פלוני נ' בית הדין האזורי חיפה, (לא פורסם) מיום:15.8.2007

[3] ר' פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, כרך ב', מהדורה רביעית, הוצאת ת"א, דע- פורט, תשס"ה, 2005, עמ' 778.

[4] ה"פ (י-ם) 557/99 דן רובין, חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' צוותא, חברה לשיכון ובניה בע"מ, (לא פורסם) מיום:28.8.2000.

[5] שם, פיסקה 10 (ג).

[6] ר' ה"ש 118,  פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, כרך ב', מהדורה רביעית, הוצאת ת"א, דע- פורט, תשס"ה, 2005 עמ' 779-778.

[7] ע"א 255/59, תעשיות שעם "דוד" אחים מוברמן ושות' בע"מ נ' אלרועי, פ"ד יד 1, 177.

[8] ר' ת"א (ת"א) 1772/83 אמנה נ' בונים, (לא פורסם) מיום: 31.12.1983, בעמ' 7.

[9] רע"א 4684/93 לוז נ' סינהי, (לא פורסם), פיסקה 2 לפס"ד.

[10] ר' ה"פ (י-ם) 677/96 יוסף כדורי ואח' נ' נעים כליף (גולן), (לא פורסם) מיום:14.7.1998.

[11] עו"ד ישראל שמעוני, אופק חדש בבוררות דיני בוררות עם ערכאת ערעור, התשס"ט- 2009. עמ' 296.

[12] אהרון ברק, "שיקול דעת שיפוטי",46 הוצאת ת"א פפירוס, התשמ"ז, 1987.

[13] ת"א 272/88 דל צ'ירצ'או נ' סריגי ציביאק בע"מ, (לא פורסם) מיום: 13.6.1988.

[14] אורי שטרוזמן, ספר הבוררות ע.ד. משפטים, 1999, 225.

[15] רע"א 6886/03 הדרן 2000 שיווק והפצת כרטיסים בע"מ נ' מכבי נתניה כדורגל בע"מ, (לא פורסם) מיום: 25.4.2006.

[16] חוק הבוררות (תיקון מס 2), התשס"ט- 2008, תוספת ראשונה, ס' טו'.1. "הבורר ינמק את פסק הבוררות".

[17] חוק הבוררות, תשכ"ח 1968, ס' 24(6). "הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן"

[18] ה"פ (ת"א) 744/91, דיפלומט אופנועים (1985) בע"מ ואח' נ' קולקר, (לא פורסם) מיום:18.11.91.

[19] ר', אורי שטרוזמן, ספר הבוררות ע.ד. משפטים, 1999, 226-227.

[20] ה"פ (ת"א) 1612/92 פלד פלדות בע"מ נ' פלדות ימיני בע"מ, (לא פורסם).

[21] ה"פ (ת"א) 12/91 לוז נ' סיני, (לא פורסם).

[22] פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, כרך ב', מהדורה רביעית, הוצאת ת"א, דע- פורט, תשס"ה, 2005, עמ' 779-778.

[23] בש"א (חי') 491/98 וודליין פרס בע"מ נ' היינץ, (לא פורסם) מיום: 30.5.1999, פיסקה 4 לפס"ד.

[24] פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, כרך ב', מהדורה רביעית, הוצאת ת"א, דע- פורט, תשס"ה, 2005, עמ' 782.

[25] ה"פ (ת"א) 11350/99 גרינבלט נ' עודד, (לא פורסם) מיום: 9.3.00.

[26] ה"פ (י-ם) 4070/05 קרתא חברה לפיתוח מרכז ירושלים בע"מ נ' אלרוב איזור מסחרי ממילא (1993) בע"מ, (לא פורסם).

[27] סק (ארצי)14/07 הסתדרות המורים בישראל נ' מדינת ישראל. (לא פורסם), מיום: 19.12.2007

[28] משה לנדוי, "הלכה ושיקול דעת בעשיית משפט", משפטים א' 292, בע' 303

[29] רע"א 2470/02 חסיד נ' רחמים, (לא פורסם) מיום: 15.5.2002.

[30] אורי שטרוזמן, ספר הבוררות ע.ד. משפטים, 1999, 224.

[31] ע'א 5219/91 עמיר פורת נ' מיכאל פורת, פ'ד מ'ז 2, 461.

[32] ת"א 343/88, 272, מניפטורה דל צ'ירצאו נ'סריגיי ציוויאק בע"מ, (לא פורסם) מיום:13.6.88 .

[33] ראו גם: שולחן ערוך, חושן משפט, הלכות דיינים, יד,א.

[34] פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, כרך ב', מהדורה רביעית, הוצאת ת"א, דע- פורט, תשס"ה, 2005, עמ' 1058.

[35] ה"פ (ת"א) 1612/92 פלד פלדות בע"מ נ' פלדות ימיני בע"מ, (לא פורסם).

[36] ת"א 272/88 דל צ'ירצ'או נ' סריגי ציביאק בע"מ, (לא פורסם) מיום: 13.6.1988.

[37] כגון: "שוכנעתי מהראיות שהובאו ע"י התובע" או "לא שוכנעתי שהנתבעת חייבת לתובע" בעניין ת"א (חי') 1683/00 נפטון בע"מ נ' Al- Jazeera Satellite Channel  (לא פורסם), בפיסקה 5(ג) לפס"ד.

[38] ת"א (ת"א) 1669/89 חברת כוכבי בע"מ נ' ארמה בע"מ (לא פורסם) פיסקה 10-14 לפס"ד.

[39] ה"פ (ת"א) 1678/92, פרי תנובה בע"מ נ' ישארון פוד בע"מ ואח', (לא פורסם) מיום: 31.12.1992, פסקה 1 לפס"ד.

[40] שם, פסקה 5 לפס"ד.

[41] ע"א 1325/92 קולקר נ' דיפלומט אופנועים (1985) בע"מ, פ"ד מז (3) 89, בע' 96.

[42] רע"א 1129/00 כהן נ' Diamond Express Company  (לא פורסם) מיום: 23.7.2000, בפיסקה 6(ב) לפס"ד.

[43] פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, כרך ב', מהדורה רביעית, הוצאת ת"א, דע- פורט, תשס"ה, 2005, עמ' 1058-1063.

[44] ע"א 89/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז (3) 60, 70.

[45] פסק הבורר של השופט בדימוס יעקב מלץ ז"ל, בעניין אלי וג'ני ארוך לבית אילנות בטוחה בית השקעות בע"מ, ניתן ב- 12.2.2006, (עותק מצוי בידי עו"ד ישראל שמעוני).

[46] ר', עו"ד ישראל שמעוני, אופק חדש בבוררות דיני בוררות עם ערכאת ערעור, התשס"ט- 2009. עמ' 298.

[47] ת"א (מחוזי- חי') 281/05 עדירן פיורה נדל"ן ובינוי בע"מ נ' שרקיה עומר, (לא פורסם), מיום:8.11.2006, פיסקה 7 לפסק דינו של השופט ע' גרשון.

[48] רע"א 4226/02 קריצר נ' ויטקובסקי, (לא פורסם) מיום:14.1.2003.

[49] בבוררות לפי ס' 21 א, חובת ההנמקה היא תנאי לקיומן של הבוררויות לפי סעיפים אלה.

[50] בס' 21א (א) נקבע: "קבעו צדדים להסכם בוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור בפני בורר- (1) ינמק הבורר את פסק הבוררות הניתן לערעור". בס' 29ב (ב) לחוק נקבע: "הסכימו צדדים להסכם בוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור בפני בית משפט כאמור בס' קטן (א), יתועדו ישיבות הבוררות בפרוטוקול והבורר ינמק את פסק הבוררות". ר', י' שמעוני, לעיל הע' 11, עמ' 295.

[51] עו"ד ישראל שמעוני, אופק חדש בבוררות דיני בוררות עם ערכאת ערעור, התשס"ט- 2009. עמ' 295-296.

[52] ע"א 376/46 רוזנבאום נ' רוזנבאום, פ"ד ב', 235.

[53] ראה, פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, כרך ב', מהדורה רביעית, הוצאת ת"א, דע- פורט, תשס"ה, 2005 עמ' 1054- 1055.

[54] ה"פ (ת"א) 1678/92, פרי תנובה בע"מ נ' ישארון פוד בע"מ ואח', (לא פורסם) מיום: 31.12.1992.

[55] אורי שטרוזמן, ספר הבוררות ע.ד. משפטים, 1999, 228.

[56] Washington Convention, Art.48.3.

[57] Humphrey Lloyd, Marco Darmon, Jean-Pierre Ancel, Lord Dervaird, Christoph Liebscher, Herman Verbist. Drafting Awards in ICC Arbitrations, ICC International Court of Arbitration Bulletin, Vol. 16,No. 2, 2005, p. 19.

[58] עו"ד רונן סטי, בוררות בין-לאומית ב- ICC, "מורה נבוכים" לפרקליט הישראלי, מדריך עזר לתהליכי בוררות במסגרת ICC, 2009. עמ' 43.

[59] ר' סטי, לעיל הע'58, בעמ' 42-43.

European Convention 1961, Art.8.[60]

[61] To this effect, see Delvolve, loc. cit.: see also Bingham, loc. cit.: and for the risks that the alleged absence of reasons may lead to an arbitral award being overturned, see Redfern, "ICSID-Losing its Appeal?" (1987) 3 Arbitration International 98.      , Alan Redfern and Martin Hunter With Nigel Blackaby and Constantine Partasides, "Law and Practice of International Commercial Arbitration", London, Sweet & Maxweel,2004. עמ' 453-456

[62] English Arbitration Act 1996, s.52(4)., ICDR International Arbitration Rules, Art.27(2).

[63] י' שמעוני, לעיל הע' 11, בעמ' 401-408.

 [64] י' שמעוני, לעיל הע' 11, בעמ' 408-411.

[65] UNCITRAL Rules, Art.32(3).

[66] י' שמעוני, לעיל הע' 11, בעמ' 411-415.

[67] United Steelworkers of America v. Enterprise Wheel & Car Corp, 363 US 593, 598 (1960). US federal courts appear to have continued to rule consistently that arbitrators are "not required to justify, explain, or otherwise give reasons for the… award"   ר' : e.g., Michael M. Pfeifle v. Chemoil Corporation 73 Fed. Appx 720 at 722 (2003).

[68] י' שמעוני, לעיל הע' 11, בעמ' 415-418.

[69] ה"פ (ת"א) 1082/09 משה מרציאנו נ' רות כספי (ברונשטיין),  (לא פורסם) מיום:23.5.2010

[70] שם, בעמ'- 4-5

[71] שם, בעמ' 8

[72] ע"א 1325/92 קולקר נ' דיפלומט אופנועים (1985) בע"מ, פ"ד מז(3) 89.

[73] רע"א 1714/08 אריה נוי ז"ל נ' חיימוביץ', (לא פורסם) מיום: 1.5.2008, פסקה 20.

[74] ר', י' שמעוני, לעיל הע' 11, עמ' 295.

[75] פסק הבורר של השופט בדימוס יעקב מלץ ז"ל, בעניין אלי וג'ני ארוך לבית אילנות בטוחה בית השקעות בע"מ, ניתן ב- 12.2.2006, (עותק מצוי בידי עו"ד ישראל שמעוני).

[76] http://www.itroltd.com/web/8888/nsf/sbs.py?&_ID=13156&did=5328&PF=26&G=13158&lang=HE&_UserReference=75AC699E37B6AF524CD07234