תאונות - עורכת דין חנה אטינגר

תאונות.

תאונת עבודה

פגיעה בעבודה, המזכה בגמלאות נפגעי עבודה, היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע, כהגדרתן בחוק הביטוח הלאומי.

עוד תיחשב לתאונת עבודה תאונה שאירעה למבוטח בנסיבות האלה:

בדרכו ממעונו (או מהמקום שהוא לן בו) אל העבודה, או מן העבודה אל מעונו, או ממקום עבודה אחד אל מקום עבודה אחר.

בשעת עבודתו במקום העבודה (או בסביבתו הקרובה ביותר) בזמן שעשה להצלת גוף או רכוש, או למניעת נזק לגוף או לרכוש.

בשעת עבודתו, מפגיעה (שלא עקב העבודה) שפגע בו אדם אחר בחפץ הנמצא במקום העבודה (או בסביבתו הקרובה ביותר), ובלבד שלנפגע לא היה חלק בגרימת הפגיעה.

למבוטח השכיר – במקום שהוא או חבריו לעבודה סועדים בשעת הפסקה, שנקבעה על דעת המעסיק ואינה עולה על 3 שעות, וכן בדרכו מן העבודה, אל אותו מקום, או בחזרה מאותו מקום אל העבודה.

למבוטח השכיר, חבר ועד העובדים של מקום עבודתו, וכן למבוטח, חבר ועד מושב עובדים –

בשעת מילוי תפקידם זה ועקב מילוי התפקיד, וכן בדרכם למלא את התפקיד ובדרכם חזרה.

למבוטח השכיר – בדרכו מן העבודה או ממעונו אל מקום בחינה שהוא נבחן לפי חוק החניכות או לפי חוק שירות התעסוקה, או בדרכו חזרה ממקום הבחינה אל העבודה או אל מעונו.

תקיפה, תוך כדי ועקב העבודה, כולל תקיפה מינית, תיחשב כפגיעה בעבודה, אם היא גורמת לנזק גופני או נפשי ומצריכה טיפול רפואי.

חשוב מאוד לדעת כי תאונה שאירעה למבוטח בדרכו לא תיחשב לתאונת עבודה, אם הפסיק המבוטח את דרכו המקובלת בהפסקה של ממש או סטה ממנה סטייה של ממש, שלא לשם מילוי חובותיו כלפי מעסיקו, והמבוטח העצמאי – שלא לשם עיסוקו במשלח ידו. אבל תאונה שאירעה למבוטח בדרכו תיחשב לתאונת עבודה, אם הפסיק המבוטח את דרכו או סטה ממנה כדי לעשות אחד מאלה:

א. כדי להתפלל תפילת בוקר בציבור בבית התפילה שהוא מתפלל בו.

ב. כדי ללוות את ילדו אל הגנון, אל גן הילדים, אל מעון הילדים (או אל מקום אחר שאושר בתקנות הביטוח הלאומי), וכן כדי להחזירו משם.

תאונה שאירעה למבוטח בזמן שנהג ברשלנות ולא מילא אחר הוראה חוקית או הוראה של מעסיקו בעניין עבודתו לא תיחשב לתאונת עבודה, אלא אם כן עקב אותה תאונה נפטר המבוטח, או נעשה נכה או לא מסוגל לעבוד 10 ימים לפחות, ולולא נהג ברשלנות הייתה נחשבת התאונה לתאונת עבודה.

תאונת דרכים

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975, קובע כי פציעה שקרתה עקב שימוש ברכב מנועי (קטנוע, אופנוע, טרקטור, מכונית, משאית, אוטובוס) המיועד לתחבורה על הקרקע תיכנס לגדר הגדרה זו. בשולי ההגדרה יש לציין כי לעתים נפסק כי אף תאונות שאירעו במכשירים וכלים אחרים (מלגזה, עפרון וכו') ייחשבו כתאונות דרכים.

שאלה זו נראית לכאורה פשוטה ואכן במרבית המקרים הרגילים לא מתעוררת כל בעיה בנושא.

בתי המשפט הכירו במקרים בהם נפגע אדם מרכב חונה, בתאונות הקורות לאנשים תוך כדי כניסה לרכב או יציאה ממנו ובפציעות הנגרמות במהלך טיפול ברכב, כתאונות דרכים. הבדיקה במקרים אלה נעשית על פי לשון החוק ותקדימי בית המשפט, אשר בחלק מן המקרים הם ברורים זה שנים ובחלק מהם קיימת פסיקה שאינה חד משמעית בתחום.

לפיכך, חשוב לדעת כי גם במקרים שהאינטואיציה הראשונית שלנו אומרת כי אינם תאונות דרכים הכיר בית המשפט לא אחת כתאונות דרכים ולפיכך, יש לערוך בירור פרטני במקרי ספק אלה.

שאלת האשם

מטרת החוק הינה לפצות כמעט את כל הנפגעים בתאונות דרכים, ללא קשר לשאלה מי אשם בתאונה. כלומר, גם אם הנפגע אשם בתאונה, עדיין הוא יהיה זכאי לפיצוי בגין הנזק הגופני שנגרם לו.

אחת הטעויות הנפוצות שמונעת מאנשים רבים להגיש תביעה בגין נזקיהם היא החשש שמא לא מגיע להם פיצוי מאחר והם האשמים בתאונה, או מאחר ולא יוכלו להוכיח מיהו האשם האמיתי. חשוב להדגיש- הזכות לפיצויים קיימת באותה מידה גם לאשם בתאונה וגם לחף מכל עבירה.

לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אין כל חשיבות לשאלה מי אשם בתאונה. בלא כל קשר לאשמתו של אדם זה או אחר, נקבע בחוק מפורשות כי כל נהג אחראי לפצות את נוסעי רכבו, ואינו אחראי לפצות את נוסעי הרכבים האחרים. במקרה של פציעת הולך רגל, תהא האחריות לפיצוי על כל אחד מנהגי הרכב המעורבים בתאונה. כשנאמר שהאחריות היא על נהג הרכב, הכוונה היא כמובן לחברת הביטוח בה מבוטח הנהג בביטוח חובה. בהליך בבית המשפט לא יצטרך אף צד להוכיח מי אשם בתאונה. כל שיש להוכיח הוא כי הייתה תאונה, כי היה כיסוי ביטוחי (במידה שהיה) וכי מישהו נפגע באופן כזה או אחר בתאונה.

נפגעתי בתאונה- את מי באפשרותי לתבוע

נהג הרכב – יתבע את חברת הביטוח שביטחה את הרכב בביטוח חובה.

נוסעי הרכב -יתבעו את נהג הרכב בו נסעו ואת חברת הביטוח של הנהג. בפועל חברת הביטוח של הנהג היא זו שתישא בנטל הפיצויים לבדה. גם אם היו מעורבים בתאונה מספר רכבים, יתבעו נוסעי רכב רק את הנהג של הרכב בו נסעו או חב' הביטוח שלו.

הולך רגל – יתבע את כל נהגי הרכבים המעורבים בתאונה ואת חברות הביטוח שלהם. בעניין זה לא משנה איזה רכב, מבין הרכבים המעורבים בתאונה, פגע בפועל בהולך הרגל.

במקרה בו אין כיסוי ביטוחי או במקרה בו לא נודעה זהות הרכב הפוגע, ניתן לתבוע את קרנית שזו קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים.

"קרנית" תפצה את הנפגעים על כל נזקיהם כאילו היא הייתה חברת הביטוח של הרכב המעורב בתאונת הדרכים.

עם זאת, "קרנית" לא תפצה את נהג הרכב שנפגע בעת שנהג ללא ביטוח.

חוות דעת רפואית

קבלת חוות דעת רפואיות אינן קיימות בתביעות תאונות דרכים, מאחר ועל פי החוק בית המשפט הוא זה הממנה את המומחים הרפואיים, ואין כל חובה על כל אחד מהצדדים להביא חוות דעת מטעמו.

שכ"ט עו"ד בתביעת תאונת דרכים קבוע בחוק הפלת"ד

אם מושגת פשרה בלא שהוגשה תביעה לבית המשפט שכר הטרחה מוגבל ל- 8% +מע"מ מסכום הפיצויים.

ב. אם מושגת פשרה לאחר הגשת התביעה, מוגבל שכר הטרחה ל- 11%+מע"מ מסכום הפיצויים.

ג. אם הדיון מסתיים בפסק דין של בית המשפט, בלא שהושגה פשרה בין הצדדים, מוגבל שכר הטרחה ל- 13% +מע"מ מסכום הפיצויים.

תעריפים אלה של 8, 11 ו- 13 אחוזים הם גם התעריפים המקובלים על עורכי הדין. שכר טרחה זה משולם אך ורק לאחר קבלת הפיצויים מהנתבעים בסוף המשפט.

כמה זמן נמשך כל ההליך?

לכל ידוע כי דיון בבית המשפט אורך על פי רוב זמן רב, אולם בעניין הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים יש מספר חריגים המשפרים את המצב.

א. במקרים של פגיעות קלות – קיימת נטייה ברורה של חברות הביטוח להגיע לפשרה עם התובעים ובמקרים אלה סכום הפיצויים עשוי להגיע אל התובע כחודשיים-שלושה למן תחילת ההליך.

ב. מקרים של פגיעות קשות – במקרים אלה אכן ההליך עשוי להתמשך אף שנה, שנתיים ובמקרים חריגים אף יותר. מאחר ועובדה זו עשוייה להיות בעייתית היות שדווקא מי שנפצע באורח קשה זקוק לכספי הפיצויים יותר מאחרים נקבע בחוק הסדר שנקרא "תשלומים תכופים".

בהליך זה קובע בית המשפט תשלום מיידי לנפגע, המועבר אליו על ידי חברת הביטוח מדי מספר חודשים, עוד בטרם ההכרעה בתביעה, וזאת על חשבון הסכום שייפסק בסופו של ההליך. כך, מי שנפגע בתאונה, יכול להמשיך ולקבל כספו בכדי לחיות בכבוד, להוסיף לפרנס את משפחתו ולשאת בהוצאות הטיפול הרפואי בלא שיבקש, עקב המצוקה בה הוא נמצא, לנסות ולהגיע לפשרה בכל מחיר.

התיישנות

ניתן להגיש תביעה לפיצויים בגין פגיעה בתאונת דרכים עד 7 שנים מיום האירוע. עם זאת, במקרה שהנפגע הוא קטין שטרם מלאו לו 18 שנים, קמה לו הזכות להגיש תביעה עד תום 7 שנים מהיום בו הגיע לבגרות. כלומר, מי שלא מלאו לו 18 שנים ביום תאונת הדרכים זכאי להגיש את התביעה עד הגיעו לגיל 25 שנים, אף אם עברו למעלה מ- 7 שנים מיום קרות התאונה ועד יום הגשת התביעה.